השנה 1953 . שכבה ג’ של התנועה בארגנטינה הייתה בתהליך של עלייה לארץ. כל כמה חודשים עלתה “פלוגה”. אנו היינו פלוגה קטנה, המורכבת משישה חברים,

זה היה די מפחיד בנות מצר שירתו בצבא פחות מהבנים, אבל מספיק כדי ללמוד את הדברים המינימליים שצריכים לדעת, כולל ירי ב`סטן`.באותו ערב שבו הוכרז

מעשה בטרקטור משתולל שסופו סולחה רבתי על המשמר 26/11/67 הכפר הערבי מיסר והקיבוץ היהודי מצר צליל שמותיהם דומה. דומות ומעורבות בגוש קרקעי אחד הן גם

לורקה במצר היו אלו הימים העליזים של סוף שנות ה-60, כאשר בקיבוץ התרונן מעשה תרבותי “פאר אקסלנס”. החלטנו, קבוצת חברים חובבי תיאטרון, להעלות הצגה אמיתית.

געגועי לאלוירה סיפור קצר מאת עדנה ברא”ס בהשראת ציון 54 שנה לעליית קיבוץ מצר על הקרקע .יוני 2007  יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל צוין

בשנת 2010 מלאו לי 80. את ההסיפורים והפיליטונים שלי רק התחלתי לכתוב אחרי גיל 75, כאשר יצאתי לגמלאות. אז “יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם”. לא שפתאום

שלושה סיפורים על החיים במצר כך היה לפני שבוע, ב-8 לספטמבר, ציינו את יום העלייה על הקרקע. בעוד שבוע, ב-20 לספטמבר, חוגגים בגבעת חביבה 95

צעירה חסרת מנוח ראיון עם בתיה לרנר, “אצלנו”, מרץ 2008ראיינה: נגה דברת קשה להאמין אבל גם במצר (קיבוץ צעיר) יש חברים שלא מזמן חגגו את

הסתערות למופת, אבל על מי??? בימים ההם מצר היה יישוב ספר, ולכן נהגנו להחזיק כלי נשק ותחמושת רבים. מחסן הנשק, פחון, היה ממוקם שבו הוא

עץ הצפצפה את עץ הצפצפה נטענו בפינה הימנית של חדר האוכל הישן. העץ גדל מהר והפך חזק וגבוה – כל-כך גבוה, שהיה צריך לגזום אותו