היינו בבית, תרצה הגיעה מאוחר מהעבודה, לכן אכלנו מאוחר, השעה בערך הייתה 23:20 כשיצאנו מהבית, אמרנו שנלך לסידור תחבורה לראות אם יש אוטו למחר ונעשה

אילה יחיא, הגננת של גן כלנית בו התחנכו נועם ומתן אוחיון ז”ל:   חמש שנים…. הסתיו המתקרב, אוקטובר מוביל לנובמבר, מסיק הזיתים, יום הזיכרון לרבין.

אביק יחיא | הרב”ש של מצר    ישנתי. שמעתי את היריות זה היה משהו מטורף, שונה מכל היריות שאנחנו מכירים. קפצתי מהמיטה לקחתי ה –16

אתי בר-לוי, חברת צוות כוננות 2002: שלומי ואני כבר נרדמנו. התעוררנו כששמענו את היריות, קפצנו מהמיטה, הסתכלנו אחד על השני, חכינו לראות מה קורה, אמרנו

אילן שדה| ראש המועצה האזורית מנשה בנובמבר 2002:   אני זוכר את הטלפון אשר הקפיץ אותי מביתי במענית לקיבוץ מצר ואת החושך שקיבל את פני.

אילנה קיפר, מלווה חברתית של מצר לקראת הפרדת משק וקהילה  ביום ראשון בשעה 24:00 שמעתי מתוך שינה על “ארוע” בקיבוץ מצר. בבת אחת התעוררתי והרמתי טלפון

 בנצי חברוני, מנהל הקהילה בנובמבר 2002: באותו ערב איציק ואני היינו צריכים להיות בישיבת הנהלה של מבואות עירון הוא כמזכיר ואני כמנהל קהילה. עליתי על האוטו

דבי ברא”ס, מרכזת חינוך בנובמבר 2002 בנובמבר 2002 הייתי מנהלת החינוך של מצר כשנה וחצי…כל הניסיון שצברתי לא הכין אותי לבאות.ובמחשבה לאחור ברור לי ,שביום

דב אביטל מזכיר הקיבוץ, נכנס כממלא מקומו של איציק שנהרג בפיגוע: התבקשתי לערוך מעין “חשבון קיבוצי”: מצר מאז אותו לילה ארור ועד היום. ככל שחשבתי

דורון ליבר, מרכז משק בנובמבר 2002  בסופו של יום ראשון בסביבות השעה 22:00 חזרנו מת”א “עייפים אך מרוצים” הסדר החובות יצא לדרך! אכן תאריך היסטורי

פקד נדב סלמה, מפקד חבל, פלוגה ד` חריש האחראי על כל הישובים שבתחום המועצה האזורית מנשה כולל ישובי התפר. שנת 2002 היתה תקופה קשה מאד עם

ניצן ירמר, המנהל הפדגוגי של המוסד החינוכי מבואות עירוןהאירוע” במצר תפס אותי במוסד, זמן קצר לאחר שעוד שוחחתי עם איציק בישיבת ההנהלה, לפני שיצא לתפוס

סעיד עראדה, שכן ממייסר: יריות חותכות את השקט והחשיכה. אולי יריות של צייד מורעב? ואולי עוד חיסול חשבונות בין עבריינים? אבל התחושה היא שהפעם זה

שמוליק שצ’ופק, יו”ר הועדה הכלכלית בנובמבר 2002​: אחה”צ יצאנו לת”א לחתום עם המינהל על ההסדר הקרקעי. טקס החתימה היה האחרון בשרשרת החתימות על הסדר הקיבוץ. יום

תמר, אשתו של איציק שנהרג בפיגוע:  חמש שנים חלפו, והזמן, כמו תמיד, מתעתע. כשאני נזכרת באותו לילה גורלי התמונות שבות אלי בבהירות ובחדות ממש כאילו

תמיר רז, ילד בגן כלנית זמן הפיגוע    בליל הפיגוע הייתי עם ההורים שלי בנופש באילת, הייתי אז בן חמש בערך. ההורים שלי ידעו כבר

חברי מצר מספרים: אפרת חובב- היינו באילת , שמענו אחר הצהריים שפוצצו מונית במחצבה, מכיוון שלא רצינו שהילדים ישמעו חיכינו שהם יירדמו ובחדשות של חצות במקום על

חלדי מצר מספרים: לפני חמש שנים היו טליה דברת, ליאור ברא”ס, מאי אבנרי ורותם ברא”ס בכתה ד`, שחר ברא”ס היה בכתה ה`. עקב גילם, האירוע