חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
booked.net

עדויות, אילנה קיפר

אילנה קיפר, מלווה חברתית של מצר לקראת הפרדת משק וקהילה 
 
ביום ראשון בשעה 24:00 שמעתי מתוך שינה על “ארוע” בקיבוץ מצר. בבת אחת התעוררתי והרמתי טלפון לבנצי שהיה מנהל הקהילה. מה קורה לכם ? שאלתי. “איציק נהרג, החברים סגורים בבתים, מצר מוקפת צבא, אין חשמל…” עונה לי בנצי.
 
בחמש בבוקר אני יוצאת לכוון מצר, אני חייבת להיות שם, לראות מה קורה, איך אפשר לעזור. הדרך נראתה לי ארוכה לאין קץ ועזובה, התחושה הקשה שהקיבוץ נשאר לבד בתוך סביבה ערבית, חשוף כל כך, בלתי מוגן, התחושה הזו לא הרפתה ממני כל הדרך. הכניסה לקיבוץ שקטה, אין אדם, אין כלי רכב כאילו הקיבוץ עדיין נם את שנתו. הסרטים האדומים סביב הכניסה והשער הפעור לרווחה רק חיזקו בי את תחושת הפגיעות של מצר.
 
רק שבוע קודם, ישבתי עם איציק, בנצי, דני, דורון ואסתי כדי לדבר על השינוי ועל עצמת אי ההסכמה שהיתה וזכרתי את הנחישות של איציק להתקדם הלאה. ופתאום חלל גדול נפער .
 
האדם הראשון שפגשתי ליד המזכירות היה איציק באדר. שנינו עמדנו, היבטנו אחד בשני וידענו שבאנו להיות בשביל המקום ולמען חבריו.
כיום, חמש שנים לאחר אותו בוקר אני מסתכלת בהערכה רבה ובכבוד רב לתהליכים שהקיבוץ עבר ועדיין עובר, למרות ועל אף הארוע הקשה.
 
האסיפה עם החברים, כבר בבוקר, הפגישה עם נכבדי מיסר, ההתארגנות ולקיחת האחריות וקבלת עזרה – אלו היו המאפיינים של אנשי ההנהגה באותה עת ושל הקיבוץ בכלל.
 
החברים עברו תהליך מורכב הם לא ויתרו על המקום ולא ויתרו לעצמם על מנת להמשיך ולהתבסס במקום.
 
אאני גאה בכם ומודה לכם על ששיתפתם אותי באחד הרגעים הקשים והמכוננים בחייכם.
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן