היום הרביעי (האחרון) שבת, 17/10

כתב: שמוליק שצ’ופק

לאחר לילה מלא חששות שרק עקב העייפות הרבה לא ממש חשנו בהן התעוררנו עם שחר ליום אחרון של צעידה.
היות והיום היה בסימן עליה וכמעט ללא ירידות השארנו את האופניים על העגלה באשתאול עם כל ציוד הלינה ועמיחי ואביב נשמו לרווחה..

קצת לפני היציאה לדרך הצטרפה אלינו סיגל אבנרי וכבר היה ברור שהקצב הולך לעלות.

התחלנו את הצעידה ביער הקדושים בחניון מערות בני ברית. היער מוקדש ל-19 מקהילות אירופה שהושמדו בשואה.

מהחניון התחלנו לטפס בדרך עפר לרמת רזיאל הטיפוס ארוך  וקשה אבל כצפוי החברה הצעירים מקבוצת אופק לקחו את ההובלה וחרשו קדימה בהתמדה. נתי וסיגל צועדים כמו ממפיי”ם בגולני ועמיחי כמו עיזה. דידינו אחריהם בשארית כוחותינו עד שנכמרו רחמיהם ונעצרנו להפסקת תה עשבים עם עוגיות טריות (שסיגל הביאה).

למרות האזהרות על הפצצת ירושלים והסביבה עם ישראל מראה חוסן נפשי והמסלול מלא ברוכבי אופנים שמשום מה רובם רוכבים כלפי מעלה בעליה התלולה ורק מיעוטם חכמים דיים לרכב בירידה.

אחרי כשעה של טיפוס אנכי הדרך מתאזנת על קו גובה קצת מתחת לרמת רזיאל וברכסים מצפון אפשר להבחין בשורש ובקריית יערים.

היעד שלנו הוא מעין ובריכת מים קטנה מזרחית למושב כיסלון שם נעצור לארוחת בוקר וטבילה.

עוד שעה של הליכה קלילה ואנחנו מגיעים למעיין יחד עם יובל ברא”ס שהצטרף בכיסלון  ואוהד שהגיע עם הארוחה (הכול מתואם-עם קצת מזל).

ארוחת בוקר אבו גושית שכוללת פיתות טריות חומוס לבנה תה וקפה.

טוביה, יונתן, עמיחי וליאור קופצים למים, גל ריח נוראי עולה לאוויר ולא ברור אם מהמים או מהמתרחצים, מה שבטוח אף אחד אחר כבר לא נכנס.

מריאנה מדווחת בסלולר שהטיול של הקיבוץ בדרך ואנחנו מתחילים להתארגן למפגש (מורחים בוץ על הפנים ועושים פרצוף של קשה לנו).

לאחר תיאום עם מריאנה על מפגש בין צובה לכיסלון המשכנו בצעידה לכיוון צובה, מסלול של כ7 ק”מ בטיפוס מתון.

בדרך הופתענו מפריחה מוקדמת של רקפות ונרקיסים שמבחינתם החורף כבר בעיצומו ולמרות מחאותינו המשיכו לפרוח בהתרסה.

לכבוד הנרקיסים עצרנו לעוד הפסקת קפה והפעם לא מצאנו בצידנית בירות וגם לא ערק (בגלל שאייל לא מבין מה אומרים לו להביא).

ובמצב רוח שפוף ותופעות נוספות של גמילה עלינו חזרה למסלול הקצר עד צובה.

טיול הקיבוץ שהקדים להגיע לצובה ירד לכיווננו לאות הזדהות עם המאמץ הרב שגילינו ויחדיו עלינו במעלה המתון עד לצובה.

כאן ציפתה לנו הפתעה, מריאנה (שעלתה עלינו עם כל הבוץ על הפנים) החליטה להראות לנו למה היא מתכוונת לגבי מסע לירושלים  ובאמתלה של טרמפ באוטובוס עד לסטף הורידה אותנו לחנייה התחתונה של הסטף. משם היא הובילה אותנו כלפי מעלה, בלי להתבלבל, בזווית לא אנושית. אין ספק שזה היה הקטע הקשה ביותר במסע ועד שהגענו לחנייה העליונה (למרות שעצרנו לביקור בנקרות ולהסברים ולמנוחה), כמעט פרחה נשמתנו. רק העובדה שעם הטיול של הקיבוץ הגיעו גם פעוטות וגם סבתות שעשו בעצמם את הטיפוס הקשה ללא תלונות, לא פתחנו את הפה על מריאנה (אבל פתחנו חשבון).

הטיול בסטף למרות הזוויות היה מעניין ומהנה ובסיומו חיכתה לנו ארוחת צהריים חמה שאוהד יחד עם אביב, ליאור, טוביה ונורית הכינו לנו על הר איתן.

בהר איתן מול עין כרם וקריית יובל סיימנו את המסע בטקס קצר ומרגש ובסיומו לליב ונאווה חילקו לנו תעודות עולי רגל.

בסיכום היום גמענו כ-16 ק”מ בלבד יום קצר יחסית אבל בסימן עליה ובסה”כ סיימנו מסע בן ארבעה ימים עד למרחק נגיעה מירושלים. עברנו ברגל ועל גבות החמורים והאופניים מעל מאה ק”מ. יעל דובשני שעברה את כל המסלול ברגל עם פקל ג’ריקן על הגב נבחרה פה אחד כחניכה מצטיינת.
נתי קודם לתפקיד מ”פ וטוביה יוזמן בקרוב לקבל את פרס ישראל.

ולסיכום רציני,

הרעיון להגיע ברגל לירושלים  הוא חלום ישן שסוף סוף התגשם, הרבה בזכות יונתן דוידוביץ שאיפשהו בשלב ההתבגרות שלו לא למד שעל רוב החלומות מוותרים.

בחרנו לקיים את המסע בסמוך לתאריך הפיגוע במצר ולהקדישו לזכר איציק שעשה את המסלול ההפוך מירושלים למצר בגרעין נופר.

למסע הצטרפו חברים מחוג הטיולים של המועצה ומפורום החברים של איציק, משפחתו של איציק ועוד חברים של חברים.

המסלול הוכן בעזרת אוהד, יונתן, דודו (מהמעפיל) נתי ,שי(מבית זית) ומריאנה וצוות זה מלווה בלליב, נאווה ואלי רז עסק מספר שבועות בהוצאתו לפועל.

ברצוני להודות ליוזמים ולמארגנים ,למשתתפים במסע ובטיול , למארחינו ברמת הכובש בבית נחמיה ובאשתאול ,ללילה הרבה ומשה שהנעימו לנו את קבלת השבת,  
לחיה ששלחה כל בוקר עוגות ולתמי על המג’דרה הפולנית.

לשי (מבית זית) על הכל-אירוח, מסלול וארוחת ערב שישי.

לנחום שהתגייס כרגיל להסיע אותנו. 

לכולם המון המון תודה ואולי עוד יהיה גם בעתיד עוד מסע?..

שצ’ופק

————————————————————————————-

פתיחה לטקס בהר
איתן 17/11/12

השבוע לפני 10 שנים
הופרה השלווה בקיבוצנו.

מפגע רצחני חדר למצר והרג חמישה אנשים יקרים: תרצה דמרי, חברתו של אורי, רביטל ובניה מתן ונועם
שהתגוררו במצר, ואיציק שלנו.

במסע הזה – ארבעה ימים ממצר לירושלים עמדה רוחו של איציק לנגד עינינו:
איציק – אוהב אדם, אוהב טבע, איש משפחה ומחנך נערץ לקח אותנו למסעות במשך יותר מעשרים שנה ברחבי הארץ.

לכן ראינו לנכון לציין עשר שנים ללכתו מאיתנו במסע ממצר המקום בו חי ואהב לירושלים עיר הולדתו.

 נאוה שמחי-חברוני
מרכזת תרבות ואירועים, קיבוץ מצר