ספטמבר 2010

הדסה מספרת, עדנה כותבת ומביאה לדפוס.

שמי היום הדסה ויסוצקי. שם נעורי היה אדלה דולינוס, ובמשפחה כולם קרו לי איבי.

נולדתי ביולי 1931 בעיר היפה מכול טוקומן שבארגנטינה.

הורי ז”ל הגיעו לארגנטינה מרוסיה. שם אימי היה מלכה, היא הייתה שחרחורת נמוכה שעשתה את כול עבודות הבית. אבי , מוישה, היה גבר גבוה ונאה שדאג מאוד למראה החיצוני שלו. היה לו מפעל קטן לתפירת כובעים וחנות בה מכר כובעים. היה חרוץ מאוד.

אני אהבתי לעבוד עם אבי בחנות. הייתי מבקרת בחנות לעתים קרובות- מסדרת ומוכרת כובעים. מימנו למדתי את רזי אומנות המכירה. אבי פינק אומי מאוד. לעומתו, אימי הייתה דורשת ממני יותר: לעזור לה בעבודות הבית, לערוך קניות. לידה למדתי לבשל מאכלים , לא עוגות.

הינו שלושה אחים, שני בנים ואני שהיתי ילדת הסנדוויץ”’.אחי הבכור isaias  ,הצעיר לואיס. בילדותי שיחקתי עם בנות לא איתם. אחי הגדול דמה לאבא, היה גבוה, (היה שומר עלי) הצעיר היה נמוך כמוני וכמו אימא.

שניהם גרים בעיר הולדתי טוקומן, פגשתי אותם לפני שנים רבות כאשר ביקרתי שם.

הייתי רוצה לפגוש אותם, אבל זה לא אפשרי.

הסבים שלי גם באו מרוסיה. הינו משפחה גדולה, עם דודים ובני דודים.

כולם גרנו באותו האזור. לנו היה בית גדול, בו הייתה מתכנסת כול המשפחה באירועים חגיגיים. אנו בני הדודים שיחקנו תמיד יחד. חגי ישראל חגגנו יחד כול המשפחה הענפה. אני הייתי מכינה עם אימא חלק מהאוכל: גפילטה פיש קניידלך ומרק.

הכרתי את לואיס, בעלי לעתיד, בעיר קורדובה, אחי התגורר אז שם, אני נסעתי לבקר אותו. לואיס יתאהב בי במבט ראשון. לי לקח עוד זמן עד שהתאהבתי.

התחתנו בקורדובה, חתונה אינטימית כי משהו מהמשפחה היה חולה. תופרת מקצועית תפרה לי את שמלת הכלה הלבנה יפיפייה.

הקמנו את ביתנו בקורדובה. לואיס בעלי עבד בבית מרקחת.

ילדתי ארבעה בנים: דני, חיים, אהרון ונמרוד. כולם נולדו בחו”ל, לבד מנמרוד שנולד בארץ. הלידה הראשונה הייתה קשה,  לידת הצעיר בארץ הייתה קלה. תמיד רציתי בת. אבל לא הצלחתי.

לואיס ז”ל רצה לעלות לארץ. אימא שלי הייתה ציונית, היא מאוד עודדה אותנו. בשנת 1962 עלינו אני ולואיס עם שלושת ילדיני. אהרון היה אז תינוק.

באנו למצר בעקבות חברים שהכרנו מטוקומן – משפחת קירשנר ז”ל , ההורים של נילי .

הגענו למצר ישר מהנמל היה לילה סוער וגשום. כששכבנו לישון לואיס נתקף בהתקף של אבנים בכלייה. לילה ראשון כואב…….

במשך השנים עבדתי בחינוך, כמטפלת של פעוטים, במחסן בגדים, במבואות עירון, במועדון  ובמטבח.

לואיס בעלי נולד בקורדובה, שם הכרנו. היה קל להתחבר אליו, כולם אהבו אותו.

כול החיים עסק בטניס שלחן. בארץ, ליד עבודתו ברפת, פיתח את הספורט הזה ובנה קבוצות של נערים ששיחקו וזכו בתחרויות, לואיס לימד את כולם.

לי היה קשה במשפחה, כי לואיס היה בחליבות ברפת או בתחרויות בכול רחבי הארץ. הוא ליווה את חניכיו לכול מקום, רחוק כקרוב.

אנחנו נפרדנו כי הוא לא רצה להישאר כאן. הוא היה האהבה הגדולה שלי, גם הוא אהב אותי מאוד.