booked.net

עודד שחר ז”ל

נולד ב -14.4.45 בפתח תקווה להוריו ציפורה ואליעזר שורץ.

בנעוריו גדל בחיפה, סיים את בית ספר בסמ”ת וכחניך השומר הצעיר השלים את קיבוץ מצר עם גרעין שדמה בשנת 1963.

את שרותו הצבאי עשה בחיל האויר.

למד ריכוז משק ומנהל עסקים.

בקיבוץ היה מרכז משק, ניהל את מפעל “מצרפלס”, הקים את המבנה של המפעל, הקים את מחלקת SP  וכן היה גזבר המפעל.

עודד הקים משפחה לתפארת עם נילי, להם ארבעה ילדים ושמונה נכדים.

נפטר ב-2.2.2011 ממחלה בגיל 65.
נטמן בבית העלמין במצר

על כל כך הרבה דברים אני גאה ומודה לך עודד שלי.

על שבגיל 16 נפגשנו בשומר הצעיר בחיפה ומאז לא נפרדנו, 49 שנים.

על שהגענו בגיל 18 לקיבוץ מצר והגשמנו חלום. בנינו במו ידינו את החלום הזה צעד אחר צעד, שנה אחר שנה. משימה אחר משימה. ידיך הברוכות וראשך החד והיצירתי היו בכל דבר בקיבוץ, מריכוז משק בגיל 23 דרך בניית קווי הטפטוף הראשונים במפעל הצעיר דרך בניית המבנה למפעל החדש עבור לניהול המפעל במשך 5 שנים והקמת SP ואחר כך פינית מקום לאחרים והסתפקת בגזברות המפעל עד הסוף.

על שבנינו משפחה לתפארת. שיא גאוותנו. כולם בריאים, מאושרים, אוהבים, 16 במספר, כולם סובבים אותנו מחכים משבוע לשבוע למפגש סביב ארוחות הגורמה שהכנת בהרבה אהבה, לדעת במה תפתיע הפעם.

על שנים של פיסול זה לצד זו. כל אחד בסגנון משלו. אהבת לפסל בשיש ובעץ בהמון יצירתיות, הקפדה, דיקנות וסבלנות.

המחלה שתקפה אותך לפני 7 שנים נתנה לנו להבין שכל רגע הוא מתנה וצריך להנות כל הזמן וכך עשינו.

לא הפסקנו לבלות עם הילדים והנכדים, טיילנו בכל העולם עם הנכדות, המשפחה וחברים ובארץ טיילנו כל חודש עם חברים טובים.

היו לנו 7 שנים להפנים ולהשלים שזה הולך ונגמר ובכל זאת כשהסוף מגיע זה מפתיע, כואב, מכעיס.

על כל אלה ועוד הרבה אני מודה לך וכמו שתמיד אמרתי לך אני אוהבת אותך כל יום יותר ואתה אמרת למה אני אוהב אותך כל כך. ועם האהבה הזו נלווה אותך בדרכך האחרונה. ואנו נמשיך עם האהבה שלך.

שלך נילי 2.2.11

 

קדיש לעודד-  ראובן שריג

תמה הדרך, עודד.
תם היום.
כלום לא יחזור.
גם לא אתה.

צעדנו בגאווה וגאון לאורך הדרך.
לא הבטנו אחור.
יצרנו הכל, כמו כולם.
ילדים, משפחה, אהבה.

הרבה עבודה ומשטר
והרבה פלסטיק שנועד “למכור” לא “לקנות”.

יצרת מצרפלס,
יצרת s.p
יצרת קיבוץ.

יצרת ים של דברים.
שעונים ובריכות דגים,
פסלים ומכונות וצינורות לרוב.
ויער של אורנים ודקלים,
ארזים וסיגליות.

בחן ובנוי עשית.
לתפארתך שלך.
לתפארתנו.

ובא הקץ.
ואיננו מוכנים לו. כולנו.
עם האהבה והכאב וליטופיה של נילי
וחיבוקי הילדים
ותפילותינו שלנו שלא נענו ולא נתקבלו.
כי אין להן מען ואין להן מענה.

זה הסיום, עודד.
זה הסיום שאין בו התחלה חדשה.
רק רוח אנושית גדולה ונצחית,
הנישאת בגאון ובעוז מעל ראשינו
ומעל צמרות עצי הדקל והאורן
ואומרת:” יתגדל ויתקדש” האדם.
כי בו טמון הזרע,

כי בו טמון ההמשך.

יתגדל ויתקדש האיש
שעשה טוב
ויצר אמת
ואהב כלבבו.
כמוך, עודד.

תמה הדרך.
תם היום.
“יתגדל וישתבח”- אתה.

דילוג לתוכן