booked.net

יוכבד דוידוביץ ז”ל

-ממייסדות הקיבוץ-

יוכבד נולדה ב-30.12.1931  בפרבר של בואנוס איירס ארגנטינה.
 

הצטרפה לשומר הצעיר בגיל 13. 

בשנת 1954 עם סיום ההכשרה עלתה לארץ במסגרת קבוץ ג’, עברה הכשרה בקיבוצים אחרים ובשנת 1955 הגיעה למצר יחד עם זיגי ושניהם היו ממייסדי הקבוץ. הקימו כאן משפחה ולהם שלושה ילדים: דניאל, יונתן ולליב ונכדים. 
 
יוכבד למדה באורנים הוראה ולימדה במצר ובמבואות עירון, עבדה גם ב”מורשת” והייתה פעילה בוועדות שונות.
 
יוכבד התמחתה בלימודי השפה העברית וגידלה ילדים רבים את רזי השפה.
 

נפטרה ב-29.3.11
נטמנה בבית העלמין במצר

אמא, וואוו, מי האמין שנגיע כל כך מהר למעמד הזה? מי בכלל תכנן את כל זה? שאני אשב ואכתוב זיכרונות עלייך? תמיד אומרים שהרגע הזה יגיע, אבל למה דוקא עכשיו? בלי שום הכנה מראש?

דניאל הציע שנכתוב עלייך זיכרונות. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל ומתי לסיים. דניאל הזכיר, למשל, שלפני כל טיפול רפואי שלו היית קמה מוקדם בבוקר לחמם לו כוס חלב, ומי כמונו יודע עכשיו במה זה היה כרוך, ללא כל האמצעים שיש לנו היום, תמיד דואגת לכולם, לפנייך! או את עוגת התפוחים המפורסמת שלך שתמיד היית מכינה לכולנו – תמיד.

יונתן הזכיר את הפעם בבית התינוקות, איך אחרי ביקור שלך אצלו יצאת החוצה ושמעת בכי, ישר זיהית שזה הבכי שלו, חזרת אליו וראית שהוא שפך על עצמו מים חמים, איך דאגת… ומה אני זוכרת?

וואוו – שוב קשה לי אפילו לבטא את המילה הזאת “זיכרונות”. אני עדיין חושבת על השיחה האחרונה שלנו ב – 5 וחצי בבוקר. איך היו לך הכוחות להתקשר אליי, איך ביקשת עזרה ואני הרגשתי כל כך אבודה, אני מרגישה עכשיו כל-כך חסרת אונים ואשמה ושואלת כל הזמן איך? ואולי? ולמה?

אז אמא, זיכרונות בשבילי יש המון בתור בת זקונים אהובה מאוד, אבל כרגע פשוט קשה לי להתמודד עם המילה הזאת, ואני לא יודעת אם לבחור בערב האחרון שלנו איתך בבית החולים כשסיפרת לנו שישנת כל כך חזק וכשהתעוררת היית בטוחה שהחדר הפוך, או כששאלת אותי בבית החולים, “נו כבר הספקת לפרוק את כל הארגזים ולסדר את הבית החדש”? ואני אמרתי לך: “תנוחי עכשיו, כשתחזרי תראי הכל” . או ביחסים המופלאים ומעוררי הקנאה שהיו לך עם אבא, הדאגה האינסופית לו ולכולנו, הילדים, הכלות והנכדים.

ואם צריך לבחור עכשיו דבר עיקרי אחד, אז יהיו אלו השיחות שלי איתך, החברה הכי טובה שלי, ידעתי שאני יכולה להתקשר אלייך בכל שעה, ואת תהיי תמיד זמינה בשבילי ובשביל השגעונות שלי. מי עכשיו תיתן לי עצה ותפתור לי כל בעיה?

אמא, נבטיח לך במעמד זה שנמשיך ונשמור על דרך החיים שלימדת אתנו כל-כך טוב ונעביר אותה הלאה לדורות הבאים.  את לא יודעת עד כמה אנחנו כבר מתגעגעים ולא מאמינים שאת איננה.

תהיי שקטה ובטוחה שנשמור על אבא.
אוהבים אותך מאד וגאים מאד להיות הילדים שלך.

יונתן, דניאל ולליב

דילוג לתוכן