booked.net

דוד בר מצרא ז”ל

-ממייסדי הקיבוץ-

דוד בר מצרא נולד  ב 5/2/1931  בעיר מנדוזה שבארגנטינה.

מגיל חמש נקשר לעולם המוסיקה, ניגן והלחין במשך כול חייו.

עלה לארץ בשנת 1951 במסגרת גרעין עליה של השומר הצעיר, היה בין מייסדי קיבוץ מצר והיה בין שבעת החותמים על המסמכים של ייסוד האגודה השיתופית של קיבוץ מצר.

מילא תפקידים רבים, היה הגיזבר הראשון של הקיבוץ.

הוא נשא לאשה את שורית ונולדו להם שתי בנות רעיה ועירית.

דוד ידע שפות רבות, לימים היה מורה לערבית בגבעת חביבה ולימד דורות רבים של דוברי ערבית.

דוד זכה בחייו לשלושה נכדים ונינה.

נפטר ב 9/8/2014
נטמן בבית העלמין במצר

הספד של עירית לאביה דוד

9 באוגוסט, 2014

אבא יקר,

מהיכן להתחיל סיפור חיים כל כך עשירים ?

נולדת ב – 1931 בארגנטינה, וגדלת במנדוסה.

מגיל 5 נקשרת לעולם המוסיקה.
כבר בגיל זה, ב 1936, אספת עם אביך ניירות עופרת מקופסאות הסיגריות, כדי שיכינו מהם כדורים לרפובליקה הספרדית שמרדה ברודן הפשיסטי פרנקו.

כנראה, שכבר אז התחילה המודעות הפוליטית-חברתית שהייתה אצלך פָן מרכזי במהלך כל חייך.

בגיל ההתבגרות, בתקופת מלחמת העולם השנייה – בחרת ביהדות ובציונות.

התלמידים בתיכון בו למדת – התחלקו לשניים: לקבוצה פרו-נאצית ולמחנה שנקרא “קומוניסטים יהודים כופרים”.

ייסדת עם חבריך היהודים קן ציוני בשם “קדימה” שהצטרף לשומר הצעיר, והיית פעיל בהנהגה הראשית של השומר הצעיר בארגנטינה.

בשנת 1951 עלית לארץ כחבר גרעין. ההכשרה הייתה במרחביה ובגעתון, שם גם התחתנתם. הגיוס לצה”ל, הקמת קיבוץ מצר והרחבת המשפחה, היו החיבור שלך לתמיד, למדינת ישראל.

היית הראשון מבין שבעת החותמים על המסמכים של ייסוד האגודה השיתופית של מצר קיבוץ השומר הצעיר.

שימשת כאן כגזבר הראשון. לאחר מכן עבדת כמסגר וחשמלאי וכתחביב צילמת את הקיבוץ המתפתח, חברים וילדים, וניגנת בחגים.

המשכת בעבודה במענית ב”גלעם”, וגם כמורה לעברית באולפן במצר.

פרק מרכזי של 20 שנה בחייך, היה שזור בפעילות לאחוות עמים תוך כדי הוראת הערבית, בגבעת חביבה, שם לימדת עשרות תלמידים את השפה הערבית. שילבת בכך גם טכנולוגיה שהייתה מתחביביך, והיית שותף להקמה של מעבדה לשונית של המועצה האזורית.

זכיתי לגדול ולחיות במחיצת אדם שהיה מוסיקאי, אומן, ובעיקר הומניסט, סקרן, רחב אופקים, בעל אומץ ועצמאות מחשבתית.

היית אדם צנוע שמעולם לא נופף בידע העצום אותו רכשת בעצמך, במקביל לעבודה, פעילות ומשפחה.

כמעט ולא הייתה שאלה בכל תחום, פילוסופיה, הסטוריה, מדעים, אומנות, טבע, מתמטיקה, מוסיקה, אסטרונומיה שלא ידעת לתת עליה את התשובה, למי ששאל, לסביבה ובעיקר לנכדים.

חווית את הנורא מכל, כשאיבדנו בשנת 1986 את רעיה, אחותי וביתך האהובה.

בשנים שחלפו מאז, המשכת לעבוד במצרפלס, והשקעת עצמך במוסיקה ובנכדים.

בתקופה האחרונה, למרות מחלתך ושהותך בבית הסיעודי, בקיבוץ ברקאי, שאין מספיק מילים לתאר את חגית, ג’וליה והעובדים של הבית המופלא הזה, הספקת להנות מהחתונה של תום עם טל חכים, ומהנינה שלך, יהב, ושמחת לכל מפגש ולכל סירטון ותמונה שהראינו לכך.

בכל שבת הגיעו אליך הנכדים עם גיטרה, ועד החודשים האחרונים, כולם נהנו מרגעים של מוסיקה משותפת.

איך אפרד ממך? זו לא פרידה רגילה.

עם הכאב של מחלה שהתארכה כשלוש שנים – נוצרה ביננו – אינטימיות וקירבה של הזדקקותוצרכים חדשים, של תמיכה ועזרה ושל למידה חדשה.

אוהבת אותך לתמיד !

עירית

דילוג לתוכן