booked.net

עדויות, ילדי מצר מספרים

חלדי מצר מספרים:

לפני חמש שנים היו טליה דברת, ליאור ברא”ס, מאי אבנרי ורותם ברא”ס בכתה ד`, שחר ברא”ס היה בכתה ה`.
עקב גילם, האירוע תפס אותם במיטותיהם.
נפגשנו איתם לשמוע את חוויותיהם מהפיגוע. 
 
שחר ברא”ס:
ישנתי בחדר שלי, פתאום שמעתי יריות. בהתחלה חשבתי שאני חולם אבל אז אמא שלי העירה אותי וסיפרה לי שמחבל חדר לקיבוץ ושאיציק ועוד אנשים נהרגו.
הפחד הגדול שלי היה שאתעורר בבוקר ויבשרו לי שאחד בני המשפחה שלי נהרג.
 
מאי אבנרי:
אני זוכרת שהתעוררתי באמצע הלילה, אבא לא היה בבית ואמא סיפרה לי שנכנס מחבל לקיבוץ. אני חושבת שאפילו שמעתי את היריות. אמא היתה מבוהלת ונכנסנו לממ”ד, ואבא יצא החוצה עם הנשק.
אח”כ סיפרו לי שאיציק ועוד ארבעה בני אדם נהרגו, פחדתי שאחד ההרוגים הוא אחד מהילדים שאני מכירה. הלכתי לישון עם ההורים שלי.
 
טליה דברת:
ההורים שלי לקחו אותי למיטה שלהם באמצע הלילה. התעוררתי וסיפרו לי שאיציק נהרג. הרגשתי נורא על כך שנכנסו אלינו לקיבוץ והרגו אנשים. בשעה חמש בבוקר התקשרתי למחנכת שלי וסיפרתי לה על המקרה. היא הייתה בשוק.
 
רותם ברא”ס:
אני התעוררתי כשהתחילו היריות חשבתי שזה מהטלויזיה בחדר של ההורים שלי. אמא אמרה שמחבל חדר לקיבוץ. חזרתי לישון.
בבוקר הגענו לבוסתן היו עובדים סוציאליים שניסו לעזור לנו אבל אף אחד מהם לא בדיוק הבין מה עברנו.
 
מאי אבנרי:
למחרת השכונה שלנו הייתה מלאה באנשים שבאו לנחם את תמר ויעל. אני זוכרת שפתאום ירד גשם והעצב רק התגבר.
 
ליאור ברא”ס:
אני זוכר שהיו המון חיילים בקיבוץ. ובשכונה שלנו הסתובבו אנשי תקשורת .
 
טליה:
למחרת, הלכתי לבית הספר והרגשתי שכולם מזדהים עם האסון שקרה בקיבוץ שלי וקיבלתי המון חום וחיבה.
ביום אחד אתה רואה את כל האנשים שאתה מכיר כשהם שמחים, מחייכים ובשבריר של שנייה הכל משתנה – וכולם עצובים ובוכים.

שחר:
בבוקר הלכתי לבוסתן ובדרך הרגשתי שהקיבוץ ריק ללא איציק. זה לא אותו קיבוץ. איציק היה שותף בהרבה דברים, אני גדלתי על הטיולים שלו. לאחר הפיגוע, ביקשו מאיתנו לכתוב משהו לעלון. אני כתבתי על הטיולים שלו. איך נצא לטיולים בלי איציק.

 
 
 
 
 
רותם:
הרגשתי שפגעו לי בהרגשת הבית. בתל – אביב, למשל, בכדי להרגיש בבית אתה צריך להיכנס הביתה ולהתרווח על הספה. אצלנו במצר ההתרווחות מתחילה כבר בשער.פגעו לי בהתרווחות הזאת.
 
ליאור ברא”ס:
אני זוכר שהקיבוץ התכנס במועדון. אריאל שרון הגיע במסוק שלו שנחת במגרש הכדורגל של מצר.
זה היה מוזר. פתאום נוחת אצלנו מסוק וראש הממשלה יורד ממנו.
 
מאי:
היינו חשובים פתאום אבל מהצד הלא טוב.
 
רותם:
היה לי חבל שהתפרסמנו בגלל פיגוע.
 
האם תחושת הביטחון שלכם נפגעה עקב האירוע?
 
רותם:
לאחר הפיגוע היה לי קשה להירדם בלילה.  בגלל שהחדר שלי הוא הכי קרוב לדלת הכניסה, פחדתי נורא, ובמשך חצי שנה לפחות לא הייתי יכולה להירדם אלא רק אם מישהו ישב בסלון.
 
ליאור:
לא היו לי חרדות אבל הלילות היו שונים.
 
כולם :
הרגשנו בטוחים יותר לפני הפיגוע.
 
מה הם חושבים לגבי החיים בדו-קיום!?
 
ליאור:
כואב לי שדווקא אנחנו שיש לנו יחסים טובים עם הערבים, נפגענו בפיגוע כל כך קשה. אבל אנשים שאתה חי איתם כל כך הרבה שנים, אתה לא יכול לשנוא ביום אחד בגלל דבר רע שמישהו מהם עשה.
 
שחר:
יגאל עמיר והתומכים שלו הם יהודים. אז מה אני אשנא יהודים בגלל שהוא רצח את רבין? במיסר יש אנשים טובים והיחס שלי אליהם לא השתנה.
 
כולם:
ממשיכים להאמין בדו קיום בשלום.
דילוג לתוכן