booked.net

סוכות

בסוכות בונים סוכה מרכזית  ומקשטים אותה באלמנטים חברתיים.
החל משעה 18:30 – מתקיים הפנינג על הדשא, משחקים והפעלות בנושא טבע ואיות סביבה ופיקניק שמכין צוות המטבח, או קבוצת מבוגרים.
את הקינוח מביאה כל משפחה למזנון המרכזי.
בתכנית האמנותית על הבמה, מופע מקומי ולעיתים אמנים אורחים
 
סוכות 2016
סוכות י ש ר א ל י – את הטקס על הבמה ליווו סלעית פרידמן בירן וגלעד שפירא,  וירון כרמל הפעיל אותנו בריקודי עם !!!
במשך כל הערב – פעל המזנון הקיבוצי שלנו: פיצות, פוקאצ’ות, כריכים, סלט פירות ועוד פינוקים.
היה ערב נחמד מאד!! 
מתוך הטקס, דוד טורקיה:

הסתיו בעיצומו, החורף בפֶתח וזה הזמן להתחיל ולהתפלל לגשם:
החקלאים נושאים עיניים לשמיים ובבתי הכנסת בשמחת תורה נושאים תפילות מיוחדות:

הספרדים מתפללים:
“בגשמי אורה תאיר אדמה,
בגשמי ברכה תברך אדמה,
בגשמי גילה תגיל אדמה…”

והאשכנזים :
“לברכה ולא לקללה,
לחיים ולא למוות,
לשובע ולא לרזון.”
חג שמח, ושיהיה לנו הרבה גשם!!

סוכות 2015
שנה הפיקו את חג הסוכות המשפחות החדשות, בנים ובנות שהתקבלו לחברות בינואר 2015.
התכנית: ילדי חורש שרים – עם אמי חפץ,  בנצי חברוני –סוכה של קבע – ועדת קליטה, פרידה מג’סיקה, ספר הג’ונגל – ילדי בוסתן, קפה ועוגה בסוכה, · ריקודי עם 
מתוך הטקס
איריס אלקן-הלמן, בת הקיבוץ שהתקבלה לחברות במצר יחד עם משפחתה, לאחר שנים רבות של מגורים בקיבוץ:
 

להיוולד במצר, לגדול במצר, לאהוב את מצר, לחשוב שזה המקום הכי יפה שקיים, והמקום היחיד שאפשר לחיות בו. לאהוב את האנשים, להרגיש בבית.

לעזוב את מצר, לכעוס על מצר, לכעוס על הלינה המשותפת, להתלונן על החוליים של הקהילתיות, על הקטנוניות, על השמרנות, על הפגיעה בחופש האישי.

לחיות במקומות אחרים. לגלות שגם הם לא מושלמים. שגם שם יש קטנוניות, גם שם החופש לא מושלם. אבל שם לא מרגישים בבית.

לבוא למסיבות של מצר. להתאהב במצר מחדש. להתאהב במצר מחדש דרך עיניים של בן זוג שמתבונן ומתפלא – איזה מקום נעים מקבל ויפה. להתאהב במצר מחדש דרך הילדים.

לאהוב את הדרך החדשה של הקיבוץ, המשלבת מתינות, אהבה, קהילתיות וחופש אישי. לבחור שוב לגור במצר. לקבל הזדמנות לגור כאן כשווה בין שווים.

 להתעסק בתקנונים, בכספים, בעורכי דינים, בבירוקרטיה, בלחצי הדיור. ברצון של אנשים להרחיב את השורות. בפחד של אנשים להרחיב את השורות. ברצון של האנשים שלילדים שלהם יהיה פה מקום. בפחד של האנשים שלילדים שלהם כבר לא יהיה פה מקום.

לבוא לשיחת קיבוץ חגיגית, ולראות איך עוד כחמישים אנשים מוכשרים, מעניינים ויפים בוחרים גם הם לחיות פה, והקיבוץ בוחר בהם.

ושוב, יום יום, תקנונים, בנייה, הרחבה… חיים.

תודה לכולכם על ההזדמנות לשותפות.

מי ייתן ונמצא כולנו את דרכנו המשותפת  והנפרדת, שנדע לצלוח את הבירוקרטיה והיום יום, ונרחיב את הדרך  ואת הראייה, את השותפות ואת השותפים,  יחד לאופקים חדשים.

איריס, בשם החברים החדשים וותיקים…

דילוג לתוכן