ראשי צור קשר כניסת חברים חדש באתר

     דברים לזכר איציק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 

   

 

מכתב לאבא,

 

עברו להם שבע שנים, שאנחנו לא ביחד.

אתה חסר לי מאד וזה קשה.

הרבה אני לא זוכרת ממך,אך לפי הסיפורים של אמא מאד אהבת לטייל איתי ברחבי הארץ ובעולם, לשחק איתי ולהיות איתי.

אני יודעת שהיית אבא נהדר, אהבת לטייל ולשחק כדור רגל.

תמיד רצית שיהיה הכי טוב שאפשר ושנשמח כל הזמן.

ואני כל שנה זוכרת ונזכרת בך ומשתדלת לקיים את רצונך וחיה בשמחה.

 

שלך,

יעל     10/11/2009
 
 
_____________________________________________________________

 

תמר | 10/11/2009

חמש שנים חלפו, והזמן, כמו תמיד, מתעתע.

כשאני נזכרת באותו לילה גורלי התמונות שבות אלי בבהירות ובחדות ממש כאילו זה קרה לפני רגעים ספורים. אני זוכרת מה עשינו אחר הצהריים, על מה דיברנו, אני זוכרת את ארוחת הערב המשפחתית, היציאה של איציק לשמירה, מטח היריות המצמרר, הפחד, החששות , תחושת אי-ודאות ואח"כ  - הבשורה המרה – איציק איננו ולא ישוב עוד.

מאז עברתי דרך ארוכה, דרך קשה, מלאת מהמורות והתמודדויות. להבדיל מהמוות, שבו אף אחד לא בוחר אני בחרתי בחיים. בשעתו, זו נראתה לי האופציה היחידה. נדרתי לעצמי ולאיציק שאני אגדל את יעל כשאר הילדים ולמענה ידעתי שעלי להיות חזקה. זו החלטה הגיונית אך שצריך היה לפרוט אותה למעשים,  זה לא תמיד היה קל. וגם לי עצמי לא ברור מניין שאבתי את הכוחות.

אני מוצאת את עצמי מתפקדת באופן מקסימאלי ולא אחת עוברת בי המחשבה שאם איציק היה נכנס עכשיו מבעד לדלת הוא היה אומר לי : "תמר, ידעתי שאפשר לסמוך עלייך", איציק היה כל כך משמעותי בחיי וחשוב לי שהוא יהיה גאה בי וביעל, גם כשהוא כבר לא כאן איתנו.

על אף הכאב הגדול והמחיר הכבד של אובדן חבר, בעל ואבא, חשוב לי להגיד שיעל ואני חוות חיים מלאים ונורמליים במצב הבלתי אפשרי הזה אנו משתדלות להפיק את המרב מעצמנו ומהחיים.

איציק תמיד איתנו, בליבנו  ובמחשבותינו.
תמר
______________________________________________________________


ברוריה  אבידור|
  מכתב פרידה מאחי שאיננו  |  11 בנובמבר 2002

אני יושבת בחדר העבודה בין הספרים הרבים והקלסרים שלך.
שלושה מדפים שעליהם ניצבים קלסרים עבים: הנגב, הגליל התחתון והעליון, השומרון ובקעת הירדן, וכמובן, איך לא – ירושלים, שכל-כך אהבת וידעת. 
 
אחי! האנציקלופדיה של ארץ ישראל, שהכיר כל פינה וכל מקום. וכשיוצאים, רק עם איציק מתייעצים. 
 
אני זוכרת, אח יקר שלי, כשהיית קטן וצייתן, לא הסכמתי שאבא ואמא יביאו בייבי סיטר, כי אני זו שרציתי עליך לשמור, וכשהתעוררת בלילה ובכית – ישר אל מיטתי זינקת, ואותך הרגעתי עם סיפור וליטוף. וכשהייתי גדולה יותר החלטתי שמורה אהיה, ולכן בכל יום בשעות הצהרים (כשאמא ישנה) אותך לימדתי קריאה וכתיבה.  וכך, כשנכנסת לכיתה א` ידעת קרוא וכתוב, ואני צהלתי משמחה – הצלחתי עם התלמיד הראשון...
ומאז למדת ולמדת ולא הפסקת... עד היום. עוד.. ועוד...  כי אתה צריך להספיק לגמור גם את הדוקטורט. 
 
למצר הגעת ב-76`, בחור צעיר עם הרבה שאיפות ועקרונות. והחלטת, שאת ביתך תקבע כאן – בקיבוץ שכל-כך אהבת.  
 
את תמר שלך שכל-כך אהבת, מיד שכנעת שזה המקום ושפה צריך לחיות, וכשדיברנו על פוליטיקה, ראיתי אותך אופטימי, תמים ועקשן, שרואה ומאמין שיהיה טוב ושהשלום קרוב. ולכן אני לא מאמינה שאתה איננו ושאתה לא תראה את החלום... לכשיגיע.
 
אני נפרדת ממך כאן.תנוח על משכבך בשלום אח יקר.

באהבה גדולה,
אחותך.
 
___________________________________________


א
הרלה קריידלמן |  הטיול האחרון |  11 בנובמבר 2002
 
איציק,
לטיול האחרון איתך
לא מהרמפה שמאחורי המטבח
ולא מתחנת האוטובוס
אליו יצאנו,
ממועדון חברים, זאת עשינו
ומילה על הקושי שבמסלול לא אמרנו.
בטיול האחרון איתך
לא הובלת אותנו
בשביל העולה אל ההר
ולא בשביל היורד אל הוואדי.
לא אמרת מילה, לא על ההר
ולא על הצומח
ולא על הנוף שבסביבה.
לא אמרת מילה,
לא על השבטים ולא על התרבויות
שחיו והתפתחו פה במשך דורות.
 בטיול האחרון איתך
היינו אלה אנחנו שאותך הובלנו
ועל הקושי שבמסלול מילה לא אמרנו.
המסלול היה קל
כולו ירידה קלה
על דרך סלולה
ובכל זאת, עבורנו,
הוא היה קשה מנשוא
מכל הטיולים שהלכנו איתך
עד ליום הנורא הזה.
ולא קיטרנו על הקושי שבמסלול.
ואם קיטרנו, אז על שני דברים:
על מה יילד יום ועל כך שזהו,
יותר לעולם לא נקטר
בטיולים שלך, איציק.
 לטיול האחרון איתך
לא מהרמפה שמאחורי המטבח
ולא מתחנת האוטובוס
אליו יצאנו.

____________________________________
 

אילנה אבישר| 11 בנובמבר 2002

כל פעם שנדמה היה לנו
שמצאנו את השקט,
הוא נס, והביא רעש גדול.

פעם חשבתי בזמנים רחוקים
שהשקט כמו השתיקה, יפה לנו.
אבל, עכשיו אני רוצה לזעוק!

כמה הרבה זמן נמשכת
יצירת מופת של החיים
ובכמה מעט, היא נקטעת!

איציק, מלח הארץ
והרבה הרבה מתוק בלב.
איש גדול, רב פעלים וסקרן.
הופך כל אבן,
איש שלום וצדק.
אבא, בעל, מחנך, חבר,
אדם – אדם, אוהב.

תגיד, מה חשבת באותו ערב סתיו אחרון?
היה לך חם?
מה לבשת?
איך שכבת?
מה חסר לך שם?
מה איתך?

אנחנו חסים עליך ואוהבים אותך.
לעד תהיה כתוב בלוח, אחרון.
______________________________________
 |  ראשי |   |  אודות מצר  |  חיי קהילה  |  גלריות  |  חינוך  |  תעשייה וחקלאות  |  עסקים ויזמויות  |  קליטה  |  מה באזור?  |  ספר טלפונים  |  מסיבת פרידה לאינה  |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
קיבוץ מצר-- www.metzer.org.il © כל הזכויות שמורות
קיבוץ מצר כתובת: קיבוץ מצר 38820 טלפון: 04-6387771 פקס: 04-6387771
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל