ראשי צור קשר כניסת חברים חדש באתר
כתבות וחדשות
אודות מצר
עדויות מליל הפיגוע
עדויות מליל פיגוע הטרור במצר, שארע ב 10/11/02 
כפי שסופרו למערכת עלון מצר בנובמבר 2007
במלאת חמש שנים לפיגוע .
 
מערכת העלון: נאוה חברוני, נילי שחר, אוריין שחר.
 

 
 
מציג 1 עד 16 מתוך 21 נושאים.
1 2 »
 דב אביטל מזכיר מצר 2007

התבקשתי לערוך מעין "חשבון קיבוצי": מצר מאז אותו לילה ארור ועד היום. ככל שחשבתי על כך, נוכחתי לדעת שאינני יכול להבדיל בין הפן הקיבוצי, עליו אני מופקד בתקופה זו כמזכיר, ובין הפן האישי, ועל כן אבקש מראש את סליחתכם על עירוב רשמיי האישיים בסקירה הקיבוצית. (ואולי כך בעצם צריך להיות?)


ראה מידע נוסף     
 שמוליק שצ'ופק יו"ר הועדה הכלכלית ב-2002
אחה"צ יצאנו לת"א לחתום עם המינהל על ההסדר הקרקעי. טקס החתימה היה האחרון בשרשרת החתימות על הסדר הקיבוץ. יום זה היה מבחינתנו סיום של מו"מ ארוך ומייגע על עתידו הכלכלי של הקיבוץ.
בשבילי זו הייתה השנה השביעית בצוות שכלל את דורון ליבר, דני הופמן יעקב דרומי ואותי. כמה שבועות לפני כן החליט הקיבוץ לאמץ את ההסדר וחתמנו על מסמכי ההסדר בשם הקיבוץ ותאגידיו, במשרדי העו"ד בגרנות. איציק שהיה מזכיר הקיבוץ היה אחד החותמים בשם הקיבוץ.

ראה מידע נוסף     
 אורי רונן, יום א' 10/11/02

היינו בבית , תרצה הגיעה מאוחר מהעבודה , אז אכלנו מאוחר , השעה בערך היתה 23:20 כשיצאנו מהבית, אמרנו שנלך לסידור תחבורה לראות אם יש אוטו למחר ונעשה סיבוב קצר לפני השינה. יצאנו, היה לי צרור מפתחות של הדלת בכיס ולא נעלתי, תרצה אמרה לי "תנעל אולי יהיו מחבלים". הלכנו לחדר האוכל לסידור תחבורה, אח"כ הסתכלנו על לוח המודעות, הייתה שם מודעה על טיול לצפון, ראינו שאיציק יהיה המדריך של הטיול .


ראה מידע נוסף     
 אביק יחיא , הרב"ש

ישנתי. שמעתי את הירייות זה היה משהו מטורף שונה מכל היריות שאנחנו מכירים. קפצתי מהמיטה לקחתי ה – 16M ומכשיר קשר בתוך כדי ריצה הזעקתי את משמר הגבול. בהתחלה רצתי לכוון השער ואז שיניתי כוון לחדר אוכל. רצתי בין בית תינוקות לחצב ,באזור גן קשתות שמעתי עוד צרור, רצתי לחצב ראיתי את האוטו של איציק נוסע פוגע בברז המים, פוגע בעמוד חשמל וחוזר חזרה. לא ידעתי אז שזה האוטו של איציק הבנתי שקורה משהו גדול, חשבתי שזו מכונית תופת. יריתי יריה אך כשראיתי שהאוטו לא מגיב נגשתי וראיתי שזה איציק. הבנתי שהמחבל עוד כאן, צתלי לכוון אולם הספורט, לא ראיתי כלום וחזרתי לאיציק, לא היה אף אחד עדיין.


ראה מידע נוסף     
 בנצי חברוני , מנהל קהילה ב - 2002
באותו ערב איציק ואני היינו צריכים להיות בישיבת הנהלה של מבואות עירון הוא כמזכיר ואני כמנהל קהילה, אני עליתי על האוטו והגעתי לשער של הקיבוץ, הייתי הרוס מעייפות. איציק הסתכל עלי ואמר לי "אתה ניראה עייף , לך לנוח אני אסע לבד , עזוב , גם ככה אלכס (מנהל המוסד החינוכי) אמר שהישיבה תהיה פחות חשובה ממה שהיה צפוי ולא הכרחי שתבוא, אז לך הביתה". וכך היה, הלכתי הייתה , חלצתי סנדלים ונרדמתי עם הבגדים , ואז נאווה העירה אותי עם הטלפון ביד כשתמר בצידו השני של הקו וסיפרהלי שיש יריות בקיבוץ .
 

ראה מידע נוסף     
  ילדים של החיים
לפני חמש שנים היו טליה, ליאור, רותם ומאי בכתה ד`. שחר היה בכתה ה`. עקב גילם, האירוע תפס אותם במיטותיהם.
 
שחר: ישנתי בחדר שלי פתאום שמעתי יריות. בהתחלה חשבתי שאני חולם אבל אז אמא שלי העירה אותי וסיפרה לי שמחבל חדר לקיבוץ ושאיציק ועוד אנשים נהרגו.
הפחד הגדול שלי היה שאתעורר בבוקר ויבשרו לי שאחד בני המשפחה שלי נהרג.

מאי : אני זוכרת שהתעוררתי באמצע הלילה, אבא לא היה בבית ואמא סיפרה לי שנכנס מחבל לקיבוץ. אני חושבת שאפילו שמעתי את היריות. אמא היתה מבוהלת ונכנסנו לממ"ד, ואבא יצא החוצה עם הנשק.
אח"כ סיפרו לי שאיציק ועוד ארבעה בני אדם נהרגו, פחדתי שאחד ההרוגים הוא אחד מהילדים שאני מכירה. הלכתי לישון עם ההורים שלי.

ראה מידע נוסף     
 סעיד עראדה, מייסר
יריות חותכות את השקט וחשיכה., אולי יריות של צייד מורעב? ואולי עוד חיסול חשבונות בין עבריינים? תחושה שהפעם זה משהו אחר. הסקרנות לא נותנת לנו מנוח. רצנו לטלוויזיה להספיק לראות את מה שנותר ממהדורת החדשות "מהיום למחר" בערוץ הראשון.

כן, זה היה ירי אמיתי. מחבל נכנס לקיבוץ מצר וכנראה נהרגו אנשים. המחבל לא נתפס. לאן הכי הגיוני שיברח מלבד לשטחים? האם יבוא לתפוס מחסה במיסר? ככל שהתכנסנו יותר בעצמנו העולם בחוץ הלך ושקע בתוך כאוס של חיפוש תשובות, בלבול, שמועות וחוסר ודאות.

ראה מידע נוסף     
 אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה
אני זוכר את הטלפון אשר הקפיץ אותי מביתי במענית לקיבוץ מצר ואת החושך שקיבל את פני.המראות אשר נגלו לעיני לראשונה היו רכב הקיבוץ, המים הזורמים ואת איציק ז"ל אשר שכב ללא רוח חיים. ולאחר מכן ראיתי את תרצה ז"ל ובתוך הבית רוויטל ושני ילדיה – מתן ונועם ז"ל.
 
אין להעלות על הכתב את ההרגשה, הכאב והכעס. והשאלה המיידית למה, ולמה כאן שעלתה בראשי . הדברים הראשונים שזכורים לי היו שלקח לכוחות הביטחון הרבה מדי זמן לארגן חדר פיקוד ושליטה .החושך שהיה היקשה מאד על התפקוד. זכורה לי הפגישה המרגשת והחיבוק עם אורי רונן אותו מצאנו ברפת.
 
 

ראה מידע נוסף     
 דורון ליבר , מרכז משק ב - 2002
בסופו של יום ראשון בסביבות השעה 22:00 חזרנו מת"א "עייפים אך מרוצים" הסדר החובות יצא לדרך! אכן תאריך היסטורי למצר! בשבילי נובמבר מלא בתאריכים היסטוריים לאומיים. ( 2 בנובמבר 1917 - הצהרת בלפור, כ"ט בנובמבר 1947, החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, 4 בנובמבר 1995 - יצחק רבין נרצח). והנה עכשיו יש לנו יום היסטורי פרטי משלנו.
 
ושוב למצר - לא עבר זמן רב מרגע פרידתנו ושוב נפגשנו , שמוליק ואני, כל אחד נזעק מביתו , זה מההודעה שקיבל ואני מטלפון בהול משיבה שגרה בנעורים. שמוליק דיווח לי כי נשמעו יריות במרכז הקיבוץ ועפ"י הוראותיו נסעתי מסביב בכדי שלא להיתקל באיש. תרגולת ידועה שהתניסנו בה שמוליק כמפקד כיתת כוננות ואני כמפקד החמ"ל, במהלך השנה.

ראה מידע נוסף     
 תמר דורי
<div dir="rtl">חמש שנים חלפו, והזמן, כמו תמיד, מתעתע.
 
כשאני נזכרת באותו לילה גורלי התמונות שבות אלי בבהירות ובחדות ממש כאילו זה קרה לפני רגעים ספורים. אני זוכרת מה עשינו אחר הצהריים, על מה דיברנו, אני זוכרת את ארוחת הערב המשפחתית, היציאה של איציק לשמירה, מטח היריות המצמרר, הפחד, החששות , תחושת אי-ודאות ואח"כ - הבשורה המרה – איציק איננו ולא ישוב עוד.
 
מאז עברתי דרך ארוכה, דרך קשה, מלאת מהמורות והתמודדויות. להבדיל מהמוות, שבו אף אחד לא בוחר אני בחרתי בחיים. בשעתו, זו נראתה לי האופציה היחידה. נדרתי לעצמי ולאיציק שאני אגדל את יעל כשאר הילדים ולמענה ידעתי שעלי להיות חזקה. זו החלטה הגיונית אך שצריך היה לפרוט אותה למעשים, זה לא תמיד היה קל. וגם לי עצמי לא ברור מניין שאבתי את הכוחות.
 
אני מוצאת את עצמי מתפקדת באופן מקסימאלי ולא אחת עוברת בי המחשבה שאם איציק היה נכנס עכשיו מבעד לדלת הוא היה אומר לי : "תמר, ידעתי שאפשר לסמוך עלייך", איציק היה כל כך משמעותי בחיי וחשוב לי שהוא יהיה גאה בי וביעל, גם כשהוא כבר לא כאן איתנו.
 
על אף הכאב הגדול והמחיר הכבד של אובדן חבר, בעל ואבא, חשוב לי להגיד שיעל ואני חוות חיים מלאים ונורמליים במצב הבלתי אפשרי הזה אנו משתדלות להפיק את המרב מעצמנו ומהחיים.
 
איציק תמיד איתנו, בליבנו ובמחשבותינו.

 פקד נדב סלמה
מפקד חבל, פלוגה ד` חריש האחראי על כל הישובים שבתחום המועצה האזורית מנשה כולל ישובי התפר.
שנת 2002 היתה תקופה קשה מאד עם הרבה אירועים, אינתיפאדה ב` בעיצומה. וואדי ערה היה חם. המון פיגועים והקפצות. מחבלים רבים עברו דרך וואדי ערה. היו מעל 260 התראות חמות, בשפתנו "קוד פגיון".
 
באותו לילה, ביליתי בבאולינג במשחק ליגה. בשעה 23:55 בערך, קיבלתי טלפון מהיומנאי של הפלוגה שדיווח על יריות של מחבלים במצר. ההודעה הקצרה הקפיצה אותי, אפילו לא הורדתי את נעלי הבאולינג. הגעתי הביתה לקחתי את הנשק, 16M ובלבוש אזרחי טסתי למצר. 
 

ראה מידע נוסף     
 דבי ברא"ס , מרכזת חינוך ב - 2002
בנובמבר 2002 הייתי מנהלת החינוך של מצר כשנה וחצי...כל הניסיון שצברתי לא הכין אותי לבאות.
ובמחשבה לאחור ברור לי ,שביום שני 11/10/02 ובמשך תקופה ארוכה לאחריו פעלתי על "טייס אוטומטי". כאשר עשייה ועיסוק אינסופי עד כלות הכוחות שמרו עלי מעוצמות האירוע ונגיעתו בי !
 
 
 
 

ראה מידע נוסף     
 זה כבר שנים אתה , אהרלה קריידלמן
זה כבר שנים
אתה מעבר לגדר
ולצידם של אלה
שהיו פה ואינם עוד
איתם אתה לך
לנצח נח.
 
ואילו אנחנו מעליכם
בהליכה, ריצה,
על אופניים סובבים
על דרך שסלולה
מאז סמוך ליום
שבו נלקחת מאיתנו.

ראה מידע נוסף     
 אתי- בר-לוי
שלומי ואני כבר נרדמנו. התעוררנו כששמענו את היריות, קפצנו מהמיטה , הסתכלנו אחד על השני , חכינו לראות מה קורה , אמרנו שאם זה חמור אז בטח יתקשרו אלינו ויקראו לי לחמ"ל. היה נראה לי שעבר המון זמן עד שמישהו הודיע לי ב – SMS לבוא, התלבשנו ורצנו החוצה , שלומי רץ לגרעין הצופים שהיה באחריותנו, נפגשתי עם לליב בחוץ ורצנו לכיוון מחסן הנשק , בלי לחשוב אם יש סכנה בדרך.
 

ראה מידע נוסף     
 תמיר רז
בליל הפיגוע הייתי עם ההורים שלי בנופש באילת, הייתי אז בן חמש בערך. ההורים שלי ידעו כבר בלילה שהיה פיגוע במצר והזמינו מקום בטיסה חזרה מאילת.למחרת בבוקר הגענו למצר. לפני שהלכתי לגן כלנית אמא שלי סיפרה לי שאיציק דורי נפגע. כשהגעתי לכלנית איילה סיפרה לכל הילדים על מתן ןנועם ועל אמא שלהם. אני זוכר שהייתי איתם מעט זמן בגן, אבל אני לעולם לא אשכח אותם. הם היו ילדים מאד חיוביים ואני מאמין שאם מתן היה היום בחיים הוא היה נבון ותלמיד טוב.
 
הרצח פגע לי בלב. היה לנו משחק ששיחקנו בגן כאילו היינו משפחה מטורללת. אני הייתי אחד הילדים מתן היה האבא ונור היתה האמא , עומר כהן היה הכלב ומור ועידו היו האחים שלי שכאילו הציקו לי , זה היה כיף של משחק. נועם עוד שיחק עם הקטנים. אם היה אפשר לחזור לעבר ולהכנס למוח של הרוצח ולשנות לו את המחשבות...אבל רצח זה רצח ואין מה לעשות.
 
בשנה הראשונה לאחר הפיגוע פחדתי נורא כי לא ידעתי האם זה יכול לקרות שוב. אבל כששמו את הגדר החשמלית ידעתי שאנחנו יותר בטוחים ושאפשר לסמוך גם על אלה ששומרים עלינו. על אביק על איתן וכמובן גם על אבא שלי, כי אני יודע שאפשר לסמוך עליו.
 
איציק היה מארגן טיולי "אקסטרים". הוא ידע למצוא את המקומות הכי טובים. הטיולים שלו היו פשוט... יש לנו בבית הרבה תמונות מהטיול שאבא שלי עשה עם איציק בחו"ל.
הרוצח ניסה להרוס את מצר והשאיר לנו אבל גדול. הקיבוץ אמנם השתקם אבל האנשים לא.
פצע יכול להחלים , אבל חור בלב – לא.

 ניצן ירמר
באותה עת מנהל פדגוגי של המוסד החינוכי מבואות עירון.
האירוע" במצר תפס אותי במוסד, זמן קצר לאחר שעוד שוחחתי עם איציק בישיבת ההנהלה, לפני שיצא לתפוס את משמרתו בקיבוץ כשומר הלילה.
 
כמנהל ביה"ס "מבואות עירון" בעת ההיא , וכיועץ חינוכי זכור לי שתמיד אמרתי לעצמי שהקשיים בעבודת החינוך כמו גם הסיפוק מהעבודה הם הדברים האמיתיים שנכון לנו להתמודד עמם, בו בזמן קיוויתי שלפחות בשנות הניהול שלי ייחסך ממני "הכבוד המפוקפק" שבהוספת שמות ללוח הזיכרון המוסדי, קיוויתי והתבדיתי.

ראה מידע נוסף     

  
 |  ראשי |   |  אודות מצר  |  חיי קהילה  |  גלריות  |  חינוך  |  תעשייה וחקלאות  |  עסקים ויזמויות  |  קליטה  |  מה באזור?  |  ספר טלפונים  |  מסיבת פרידה לאינה  |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
קיבוץ מצר-- www.metzer.org.il © כל הזכויות שמורות
קיבוץ מצר כתובת: קיבוץ מצר 38820 טלפון: 04-6387771 פקס: 04-6387771
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל